בפוסט זה בבלוג, אסכם את הסוגיות המרכזיות בדיון על הנדסה גנטית ואדון בצורך בקריטריונים מודרניים להערכה המנוגדים לנקודות מבט אתיות מסורתיות.
ההקשר המודרני - מהישרדות לאיכות חיים
הודות לשפע מזון ולהתקדמות הרפואה, האנושות המודרנית נהנית מחיים משגשגים בהרבה מאשר בעבר. כתוצאה משינויים אלה, שאלות החיים הבסיסיות עברו מ"איך שורדים?" ל"איך נחיה טוב?". אנשים מתעניינים כיום ביותר מאשר רק הימנעות מרעב; הם מחפשים דרכים לחיות חיים ארוכים ובריאים ללא מחלות, ויתרה מכך, דרכים לשפר את יכולותיהם המנטליות והאינטלקטואליות. כשם שנטילת תוספי תזונה ופעילות גופנית הפכו לחלק מחיי היומיום, כך גם הכנה להצלחה חברתית באמצעות למידה ושיפור עצמי הפכה לדבר שבשגרה.
עניין זה משתרע באופן טבעי על ילדיהם. רוב ההורים מקווים שילדיהם לא יישארו מאחור מבחינה פיזית או נפשית, והם שואפים לגדל אותם להיות אנשים "כמעט מושלמים" באמצעות חינוך וטיפול קפדניים מגיל צעיר. עם זאת, לא כל בני האדם מתחילים מאותה נקודה. בעוד שחלק מהילדים נולדים עם כישורים פיזיים ואינטלקטואליים יוצאי דופן, אחרים מתמודדים עם קשיים עקב מוגבלויות מולדות. בגלל חוסר איזון זה, הורים אינם יכולים שלא לדאוג לגורל ילדיהם מרגע לידתם.
דווקא בנקודה זו מציעה הביוטכנולוגיה המודרנית פתרון רב עוצמה. הנדסה גנטית מאפשרת לנו לקבוע "תנאי לידה" במידה מסוימת - על ידי אפנון תכונות ספציפיות או הפחתת הסבירות למחלות. כתוצאה מכך, הנדסה גנטית כבר אינה בגדר מדע בדיוני, אלא נדונה כאופציה ריאלית.
מהות ביקורתו של סנדל
מבקרים שפעלו מנקודות מבט של אתיקה קהילתית או תאולוגיה העלו חששות עזים בנוגע להנדסה גנטית. נקודת מבט אחת כזו רואה בהנדסה גנטית ביטוי של יהירות אנושית, וטוענת כי ניסיונות לשנות באופן מלאכותי תנאים מולדים הם בעייתיים מוסרית. הם טוענים כי מניפולציה מלאכותית של מסגרת העולם מולידה השלכות אתיות שבני אדם אינם יכולים לשאת.
ביקורת מרכזית נוספת היא שהנדסה גנטית מעוררת זיכרונות של אאוגניקה. קיימת דאגה שאם הבחירה של יכולות או תכונות ספציפיות תהפוך לנפוצה, היא עלולה לשכפל הפרות זכויות אדם ואפליה, ובסופו של דבר עלולה להוביל למערכת שמדירה את הפגיעים החברתיים. כמו כן, צוין כי הלחץ על הורים "לשפר" את ילדיהם עלול להוביל לתופעות לוואי כמו הפרעת קשב וריכוז או מחלות נפש, להחריף בעיות כמו שימוש בסמים ולהגדיל את העלויות החברתיות.
לבסוף, קיים חשש כי שינוי גנטי יגביר את התחרות, ויוביל להיררכיה חברתית נוקשה יותר. האזהרה היא שאם הבדלי יכולות יוגברו ויתוקנו באמצעות טכנולוגיה, התחרות תהפוך עזה יותר, וכתוצאה מכך, החברה עלולה לעבור למנגנון ברירה אכזרי אף יותר.
אתגרים לטיעונים של סנדל
ביקורתו של סנדל משכנעת באופן אינטואיטיבי, אך היא מכילה מספר סתירות משמעותיות. ראשית, סנדל מבחין בין טיפול לשיפור, רואה בטיפול תכונה חיובית אך מבקר את השיפור כמכשיר. עם זאת, טיפול הוא גם, במהותו, פעולה של שינוי "המסגרת" של העולם. ריפוי מחלה כרוך בהתערבות ושינוי במצב הטבעי; אם זה מוערך אך ורק על סמך הקריטריון של "קבלת הדברים כפי שהם", זה לא שונה מטענה שעלינו להזניח ילד חולה.
יתר על כן, בעוד שסנדל מתנגד לגישה של בריאות כאמצעי, קשה להכחיש שבריאות עצמה שימשה זה מכבר כאמצעי להשגת מטרות שונות. אנשים שומרים על בריאותם כדי לחיות חיים נוחים יותר וארוכים יותר, וזה מקובל כמטרה לגיטימית חברתית.
שנית, הקשר לאאוגניקה עשוי להיות ביקורת פשטנית מדי. מנקודת מבט אבולוציונית, אורגניזמים חיים פיתחו תכונות לאורך דורות כדי להסתגל לסביבתם. זהו סדר טבעי של דברים שתכונות חסרות הסתגלות מוסרות, בעוד שתכונות מועילות נשארות. בני אדם אינם רק בעלי חיים טבעיים אלא בעלי חיים חברתיים; פרטים בעלי יכולת הסתגלות חברתית עדיפה נוטים ליהנות מתנאים טובים יותר. שינוי גנטי יכול לשמש ככלי להאצה מלאכותית של תהליך הסתגלות זה ואינו מרמז בהכרח רק על תוצאות שליליות.
שלישית, ניתן לשקול את סוגיות הפגיעה הפיזית או המאמץ הנפשי הנובעים מאימון מוגזם מצד הורים בנפרד מההיגיון של ההנדסה הגנטית. אם ניתן למנוע בעיות הנובעות מחוסר בגרות פיזית ונפשית, ניתן גם להפחית את העלויות החברתיות והנזקים הנובעים מכך. במילים אחרות, אם מספר האנשים שנולדים עם מוגבלויות קשות יפחת משמעותית, סביר להניח שגם עלויות הרווחה, נטל הטיפול והסיכון לנידוי חברתי ולהפוך למטרות לפשע יפחתו.
רביעית, ההנחה שהנדסה גנטית היא בסך הכל אמצעי להגברת התחרות דורשת בחינה מחודשת. התוצאות תלויות בהתפשטות הטכנולוגיה ובמסגרת הרגולטורית. אם הבדלי היכולת יפחתו, הצורך בהיררכיות מסורתיות עלול להיחלש, וזה יכול לשמש כנקודת מוצא לשינויים המטפחים שוויון והרמוניה חברתית.
שיקולים אתיים וחברתיים ומסקנה
במשך זמן רב, סוגיות הנוגעות לחיים פורשו דרך עדשות דתיות ותיאולוגיות. מובן שחלק מהמבקרים מגנים הנדסה גנטית על בסיס אתיקה תאו-צנטרית. עם זאת, לחברה המודרנית יש מגבלות בכל הנוגע לטיפול בסוגיות מדעיות וטכנולוגיות מורכבות תוך שימוש בסטנדרטים תאולוגיים בלבד. כפי שציין ניטשה, בהקשר שבו ערכים תאו-צנטריים מסורתיים ירדו, עלינו ליצור מסגרת אתית חדשה המשקפת רציונליות והשלכות מעשיות.
בעת הערכת הנדסה גנטית, נדרשים הקריטריונים המעשיים והמודרניים הבאים. ראשית, האם היא פוגעת בכבוד הפרט ובזכויות האדם? שנית, האם היא מחזקת מנגנונים המחריפים את אי השוויון החברתי? שלישית, האם היא ממזערת תופעות לוואי וסיכונים צפויים, ומעריכה באופן אובייקטיבי את העלויות החברתיות הנובעות מכך? רביעית, האם היא יכולה לקדם את טובת הציבור באמצעות נגישות טכנולוגית ומסגרות רגולטוריות?
לסיכום, הנדסה גנטית היא טכנולוגיה המציגה סיכונים והזדמנויות כאחד. במקום איסור ללא תנאי או אישור חסר הבחנה, אנו זקוקים לדיון שישקול בצורה הוגנת את היתרונות והסיכונים תחת קריטריונים רציונליים וחילוניים. תוך כיבוד האינטואיציות האתיות המסורתיות, יש לקבוע מדיניות ותקנות זהירות ושקופות באמצעות מסגרת הערכה שלוקחת בחשבון את ההשלכות המעשיות בחברה המודרנית.
