בפוסט זה בבלוג, נבחן מקרוב את מושג הנמצאות בכל מקום ואת הסוגיות החברתיות שהוא מעלה.
מהו מחשוב בכל מקום? מקורות ומציאות
בימים אלה, המונח "נמצא בכל מקום" נפוץ בעיתונים ובטלוויזיה. עם האימוץ הנרחב של טלפונים חכמים - המאפשרים לנו גישה לאינטרנט ולהחליף מידע בכל זמן ובכל מקום - מושג המחשוב בכל מקום, שנתפס בעבר כדיון מעורפל על העתיד, הפך מוכר אפילו לציבור הרחב.
""Ubiquitous"" (u-bi-qui-to-us) פירושו "קיים בכל מקום ובכל עת"" ומתייחס לסביבה שבה משתמשים יכולים לגשת בחופשיות לרשת ללא קשר למיקומם, מבלי להיות מודעים אפילו למחשב או לרשת עצמה. מושג זה מקורו ברעיון "מחשבי העתיד" שהוצע על ידי מארק ד. וייזר בשנת 1991; הוא ניבא שמחשבי העתיד ישתלבו באופן טבעי בחיי היומיום מבלי שהמשתמשים יהיו מודעים כלל לנוכחותם.
בתחילה, היא תוכננה בפשטות כמחשוב ורשתות הפזורות במרחב הפיזי, אך ככל שהתקדמה ההתכנסות הדיגיטלית, המושג התרחב וכלל רשתות נרחבות בשילוב עם טכנולוגיות IT כגון אינטרנט קווי ואלחוטי משולב, התכנסות סלולרית ו-RFID.
כשמדמיינים חברה עתידית מתקדמת ונפוצה, עולים בראש תרחישים מציאותיים באופן מפתיע. כשאתם מתעוררים בבוקר, חיישן מיטה בודק את חום הגוף, הדופק ולחץ הדם שלכם בזמן השינה ומשדר את הנתונים לבית חולים; כשאתם יושבים בכיסא, הוא מזהה את סוג הגוף שלכם ומתאים את עצמו ליציבה האופטימלית. המכונית שלכם עשויה להדריך אתכם בזמן אמת לאורך המסלול הטוב ביותר ליעדכם, והמקרר שלכם עשוי לזהות את המרכיבים הנותרים ולהזמין אוטומטית עוד לפני ארוחת הערב. סצנות שנהגנו לראות רק בסרטים הופכות בהדרגה למציאות.
הצד האפל של טכנולוגיה בכל מקום: פרטיות, ניכור ותלות
עם זאת, ספק אם נוחות כזו תמיד תוביל לחברה אידיאלית. זיכרון מילדותי עולה בזיכרוני. מחנכתי, כאילו ראתה דרך פעולות התלמידים בראיית רנטגן, הייתה אומרת, "אני יודעת מה אתם עושים בבית", ומילים אלו הותירו רושם מטריד שמעקב בלתי נראה יכול לשלוט בחברה. חברה נפוצה נושאת את הפוטנציאל להפוך אי נוחות כזו למציאות.
הבעיה הראשונה היא דליפות מידע אישי והפרות זכויות אדם. בניית סביבה נפוץ דורשת איסוף נתוני משתמשים. כשאתם קונים, מתקיימים רישומים של מתי, היכן וכיצד שילמתם, וניתוח נתונים אלה חושף את העדפות הצריכה שלכם. מאגרי מידע של צרכנים שנצברו באמצעות כריית נתונים מובילים לשיווק ממוקד, ומשתמשים עלולים למצוא את עצמם במצב שבו המידע האישי שלהם - ללא ידיעתם - הופך לחומר הגלם ל"אסטרטגיה ממוקדת" של מישהו אחר.
בבית, מכשירים המחוברים דרך רשתות ביתיות מייצרים כמויות גדולות של נתונים. אמנם נוח להציג על מסך המקרר רשימת קניות, תאריכי תפוגה ומתכונים מומלצים, אך אם מידע זה מועלה לאינטרנט או ששרת הבית נפגע, כל תנועה שנעשית בתוך הבית עלולה להיחשף. ברחובות, מצלמות טלוויזיה במעגל סגור בלתי מאוישות לוכדות אנשים בזמן אמת, ובמכוניות, קופסאות שחורות המותקנות כדי לתעד תאונות, רושמות נתוני מיקום והתנהגות. מציאות זו של "בתים, רחובות ומכוניות ללא סודות" מהווה איום חמור על הפרטיות האישית.
הבעיה השנייה היא שנוכחות בכל מקום עלולה ליצור מעמד חדש של אנשים מודרים. לא לכולם יש גישה לאותה רמת ציוד ושירותים. אנשים עם מוגבלויות, קשישים ואנשים בעלי הכנסה נמוכה מתקשים ליהנות מהיתרונות של שירותים מתקדמים עקב אילוצים פיזיים וכלכליים. ככל שיותר שירותים - כגון IPTV, מכשירים לבישים וטלמטיקה - מציפים את השוק, הפער הדיגיטלי בין "אלה שיכולים להרשות לעצמם" ל"אלה שלא יכולים" עלול להתרחב עוד יותר.
בואו ניקח דוגמה פשוטה. יש אנשים שיכולים לרכוש את הבגדים שלובש סלבריטאי ישירות על מסך הטלוויזיה שלהם; אחרים מחפשים אותם באינטרנט; אחרים הולכים מחנות לחנות באופן אישי; ויש גם כאלה שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות אותם בכלל. איננו יכולים שלא לשאול שוב האם טכנולוגיה נפוצה היא כוח לטובת הכלל או מקור לאי-שוויון חדש.
הבעיה השלישית היא התלות הגוברת במכונות והפגיעות הנובעת מכך. אורח חיים שבו הכל מותאם אוטומטית למשתמש הוא נוח ביותר, אך אם מתרחשת שגיאת מערכת, ההשלכות עלולות להיות הרות אסון. לדוגמה, ברגע שאנשים מתרגלים לסביבה שבה טמפרטורה, לחות ותאורה מנוהלים אוטומטית דרך רשת ביתית, יכולתם להגיב לכשלים במערכת נחלשת, מה שעלול להוביל לבעיות בריאותיות או בטיחותיות. אנשים מסתכנים בכך שהם יהפכו, מבלי משים, לפגיעים לשינויים חיצוניים, בדומה ל"צמחים בחממה".
בהקשר זה, הסביבה הנמצאת בכל מקום מדומה לעתים קרובות לפנאופטיקון אלקטרוני מודרני. הפאנופטיקון, שפותח על ידי בנת'ם במאה ה-18, היה עיצוב מעקב שנועד לגרום לאסירים להפנים משמעת בעצמם באמצעות מבנה שבו לא יכלו לדעת אם צופה מרכזי נוכח. בכך שהיא מציעה את האפשרות להיות במעקב ולעקוב אחר אחרים בכל זמן ובכל מקום, הסביבה הנמצאת בכל מקום משאירה פוטנציאל לשליטה בהתנהגות הפרט או לבעלי הכוח לנצל לרעה את כלי המעקב. במובן זה, האיום של "האח הגדול" אינו בשום אופן מדע בדיוני בלבד.
בסופו של דבר, אם אלו המפתחים ומיישמים טכנולוגיה נפוצה - יחד עם קובעי המדיניות - ידגישו רק את היתרונות של הטכנולוגיה תוך הזנחת ההיערכות לצללים האורבים מאחוריה, האנושות עלולה להתמודד עם אסון גדול עוד יותר. בסביבה נפוצה, כולם למעשה מחזיקים את חרב המעקב בידיהם, והאם חרב זו תהפוך לנשק הפוגע בזכויות אדם או לכלי המגן עליהן תלוי באופן שבו נבחר לעצב ולמסד אותה.
בהתחשב בקצב ההתקדמות הטכנולוגית ופיתוח התשתיות, אלמנטים רבים של סביבה נפוצה צפויים להפוך למציאות בתוך העשורים הקרובים. לכן, יש צורך בדיון חברתי ארוך טווח ומדוקדק כדי לקבוע את המידה שבה יש לאמץ טכנולוגיה זו, ואת ההיקף שבו יש להגביל אותה ולהסדיר אותה. העדיפות העליונה היא להגיע לקונצנזוס חברתי המבטיח זכויות אדם מינימליות ופרטיות לפני היישום.
